השלט הזה ניצב בכניסה לאחד המעלות היפים (והקשים) בארצנו – מעלה צרויה.
אז על איזה גבול מדובר?
נתחיל מההתחלה…
תוכנית החלוקה קבעה שמערב ים המלח יתחלק בין המגינה הערבית שהיתה אמורה לקום לפי התוכנית ובין המדינה היהודית. למעשה שדרת ההר המרכזית (יהודה ושומרון) היתה אמורה להיות חלק מהמדינה הערבית כשרצועה צרה בדרום מזרחה, מים המלח ומערבה, יהיה חלק מהמדינה היהודית.
לקראת סיום הקרבות יצא לדרך מבצע עובדה שסיים למעשה את המלחמה. ידוע סיפור כיבוש אילת, אום רשראש, עם סיום המבצע.
כחלק ממבצע עובדה נערך “מבצע יצוב” שכשמו – נועד לייצב את גבול המדינה. שמריהו גוטמן, ארכיאולוג וסייר, הבין לפתע שהמלחמה עומדת להסתיים ואין כל תוכנית לכיבוש מדבר יהודה – כולל מצדה ועין גדי.
שמריהו גוטמן פנה ליגאל אלון שהיה מפקד חזית הדרום ושאל אותו לגבי כיבוש המדבר באומרו שלא יתכן כיבוש אילת בלי כיבוש מצדה ועין גדי. יגאל אלון שאל “מה הקשר”? בתגובה ענה לו שמריהו גוטמן בנאום על חשיבות המדבר וערכו כחלק מארץ ישראל. יגאל אלון ענה שזה לא בתוכניות ולא כחלק מהתגובה. שמריהו גוטמן לא ויתר ואמר לו – אענה לך כגנרל – אתה שולח כוחות לאילת, ומה עם העורף? כששולחים כוחות לכיוון אחר צריך לשלוח גם לכיוון השני להגנה. ואם הייתי במקום הירדנים הייתי תוקף את הכוחות שפונים לאילת מכיוון עין גדי. אמנם היה ברור לשניהם שאף ירדני לא יתקוף מכיוון עין גדי אבל זה היה אחלה תירוץ לצאת למבצע. יגאל אלון שאל – אתה רוצה לעשות את זה? להגן על העורף? שמריהו כמובן ענה שכן. יגאל אלון החביר אותו לפלוגה מחטיבת אלכסנדרוני. שמריהו הצטרף אליהם כסייר.
לא היה כל מידע מודיעיני על כמות הכוחות, אם בכלל, שיצפו להם. היה ידוע שיש בדווים במקום. ההתארגנות למבצע היתה בלילה שבין ה8 ל9 במרץ. הספינה הועמסה בציוד במשך הלילה. בין היתר הצטיידות לשהייה ממושכת במקום שייכבש. לקראת הבוקר, מתוך ידיעה שהירדנים צופים על סדום, כוסתה הספינה ועגנה. בלילה שבין ה9 ל19 במרץ יצאו להפלגה. היה אתגר לזהות איפה חוף עין גדי בחשכה. זיהו אותו לפי אורות שהיו במקום, יתכן של בדויים, שחנו סמוך לנאת המדבר.
הלוחמים החלו מטפסים כשהיעד הוא – המצוקים שמעל הנחלים דוד וערוגות. מי שנמצא במצוקים חולש על השטח כלפי מטה וערוך גם כלפי רמת המדבר שמערב. הלוחמים עברו את מעיין עין גדי. כל מי שטייל במעלות במדבר יהודה יודע שהטיפוס בהם לא קל גם כיום, כשידוע היכן השבילים והם מסומנים. איך הולכים בלילה? מחפשים לפי הגללים. אם אלו גללי צאן – זה לא עוזר. אם הלו גללי חמורים ופרדים זה טוב. כי הם הולכים רק בשבילים. כשמגלים את הגללים שלהם יודעים שזה שביל שבו הם הולכים, ואיתם גם בני אדם. בשלב מסויים נראו אורות. האם אלו אורות של הבדווים? כמה לוחמים נשלחו קדימה וחזרו עם התשובה – אלו גחליליות. העלייה נמשכת. עלייה במדרון התלול של מצוק ההעתקים תמיד מאתגרת. על אחת כמה וכמה עם תיקים וציוד רב על הגב, לילה אפל, סגרירי וגשום.
כך ממשיכים ללכת, שעה וחצי עלייה מהמעיין. ואז מורגש אוויר אחר, אוויר פסגות. עדות לכך שהגיעו למעלה. לפתע נשמעים קולות. מטושטשים כך שאפילו לא ברור באיזו שפה. 2 לוחמים נשלחו קדימה וחזרו מחויכים – אלו לא אנשים, אלה חרחורי הגמלים שמחכים לאור כדי לרדת לשתות ממי המעיין.
עם בוקר ה10.3 ראו החיילים את הנוף המדהים. הם למעלה ומתחתיהם ערוצי הנחלים דוד וערוגות, בהמשך ים המלח ומולם הרי מואב. הדגל מונף וטלפון השדה מותקן. עולים בקשר “מתחנת מצדות עין גדי אל המרכזיה בעין גדי העברית”. בתגובה עונים לו “די עם המליצות, בואו למטה, יש בעיות”. אילו בעיות יכולות לצוץ? החיילים שהיו למטה נתקלו ב13 בדואים וריכזו אותם בנקודה אחת. ואז אחד מהם שואל – איפה שמריה? איך הוא יודע על שמריה? האם יש פה דליפה מודיעינית בקנה מידה משמעותי? שמריהו מסיים את הירידה, פוגש בבדואי ושניהם מתחבקים בהתרגשות. הבדואי מסביר שללכת בלילה חשוך ולהשתלט על כל הנווה בשקט בלי שאפילו הם הרגישו זה יכול רק אחד – הסייר שמריה שמוכר לי מטיוליו הרבים באזור
10.3.1949 – מלחמת העצמאות מסתיימת כשבאותו יום נכבשים עין גדי ולמעשה כל אזור דרום ים המלח וכן אום רשרש, אילת.קו הגבול נקבע כך שנאת עין גדי בידי ישראל. ואחרי נאת עין גדי? עובר הגבול.
המטיילים מגיעים למדבר יהודה. נאת עין גדי היא אחת הנקודות המשמעותיות ביותר. אבל זהו אזור גבול. אז מטיילים, אבל חייבים לעדכן על נוכחות בקרבת הגבול שעבר מיד אחרי הבריכות העליונות בנחל ערוגות. מכאן השלט.
ושמריהו גוטמן? הוא אולי האדם היחיד שניתן לזקוף לזכותו הבלעדית סיפוח של חבל ארץ שלם לשטח ישראל.
מקורות – בעיקר מתוך החוברת “מבצע לוט וכיבוש עין גדי בשלהי מלחמת העצמאות” שכתב אבי נבון. הקטע הרלוונטי נמצא באתר של קיבוץ עין גדי.
איזה יופי של סיפור. יישר כח.