הימות בארץ ישראל – חלק 3

15/02/2022 moshe128

בפוסטים הקודמים עסקנו בגורמי ההשפעה על מפלס הכנרת ועל הדרך בה הנחלים מעלים את המפלס.

בסופו של דבר מפלס הכנרת עולה ויורד אך נשאר בסופו של דבר יציב בין הקו האדום העליון לקו השחור.

ומה עם ים המלח?

לעומת המצב היחסית יציב של הכנרת, ים המלח הולך ויורד. האם חורפים טובים בהם יפתח סכר דגניה יצילו אותו?
נצלול מעט לנתונים –
שטחו הנוכחי של ים המלח הוא 600 קמ"ר, כמו אגם בלאטון – הגדול באגמי מרכז אירופה.
זה אומר אידוי מים מאוד גבוה.
מפלס ים המלח מאבד כל שנה, בממוצע, כ700 מיליון קוב. גם אם תזרום מהכנרת כל שנה אותה הכמות שיצאה בעבר ההיסטורי דרך סכר דגניה, כחצי מיליארד קוב, זה אפילו לא יביא לעצירת ירידת מפלס ים המלח אלא רק ימתן אותה. כמובן שכמות של כחצי מיליארד כל שנה מסכר דגניה גם לא ריאלית כרגע מכיוון שבכל זאת, כמו שהראינו בפוסט הראשון, הכנרת עדיין מאבדת מים לעומת העבר ההיסטורי לשאיבה ולמים שכלל לא מגיעים אליה ונעצרים בדרך.
לכן – בהנחה שלא יחול לפתע שינוי מהותי במשטר המשקעים הרב שנתי בארץ ישראל – חורפים טובים הם לא מה שיעזור לים המלח.

ממה מושפע המפלס?

אז מה הגורמים שמשפיעים על מפלס ים המלח בעשרות השנים האחרונות?

נתחיל בעבר ההיסטורי.
ים המלח הוא מקווה מים סגור. זה אומר שהוא מקבל מים ממגוון מקורות אבל המים לא זורמים ממנו הלאה. מה שהגיוני בתור המקום הכי נמוך בעולם…
ז"א שהמים יוצאים ממנו רק דרך אידוי.
לכן גובה המפלס שלו, בשיווי משקל, יקבע לפי הגובה בו שטח הפנים של ים המלח יצור אידוי ששווה לכמות המים הנכנסים.
מטבע הדברים יש שינוי בין שנה לשנה ובין תקופה לתקופה. בשנה גשומה יכנסו יותר מים והמפלס יעלה. בשנה שחונה יכנסו פחות ואז האידוי יהיה גבוה יותר והמפלס ירד. בשנה חמה האידוי יגדל ובשנה קרה האידוי יפחת.
ההבדל בין שנה לשנה לא דרמטי אבל לאורך תקופות ההבדל עשוי להצטבר לירידה או עלייה משמעותיות במפלס.
בכנרת, ההבדלים לאורך זמן מתמתנים (מדובר בכל מקרה על המפלס הטבעי, ללא התערבות אדם). הסיבה היא שהכנרת זה אגם עם מוצא לירדן. משמע – יש זרימה ממנה הלאה. והזרימה תלויה במפלס. כך כשיש ריבוי משקעים המפלס עולה, הזרימה מתגברת וכך יוצאים מהכנרת יותר מים (גם בקיץ כשכבר לא נכנסים הרבה מים נוספים) ועליית המפלס מתמתנת. מנגד כשיש מיעוט גשמים יש זרימה חלשה יותר מהכנרת והלאה מה שממתן את ירידת המפלס באותה עונה.

נצלול לנתונים

הערה – אין לנו נתונים מדוייקים על כניסות ויציאות של מים מים המלח מלפני סכר דגניה. יש השערות.

שטח הפנים של ים המלח היה בשנות ה-30' של המאה ה-20' יותר מ1,000 ק"מ רבוע. זה הרבה מאוד. לשם השוואה הכנרת במפלס המקסימום שלה מגיעה ל-169 קמ"ר בלבד. בפוסט הקודם הזכרנו את אגם בלאטון שהוא הגדול באגמי מרכז אירופה ומגיע ל-600 קמ"ר. אז ים המלח היה גדול בהרבה. מכאן שגם האידוי שלו היה גבוה.
מנגד שטח אגן הניקוז שלו הוא עצום – כ41,000 קמ"ר – פי 1.5 משטח מדינת ישראל. ים המלח מנקז אליו חלקים נכבדים מהחרמון, גליל עליון, רמת הגולן (כל אלו אגן הניקוז של הכנרת שמתנקזת בהמשך לים המלח), הרי השומרון ויהודה ממזרח לקו פרשת המים, חלקים גדולים מהנגב וכן הרי אדום, מואב, עמון והגלעד שממערב לקו פרשת המים.
בשטח אגן הניקוז הזה זורמים הרבה נחלים, נציין כמה ממרובי המים שבהם כולל הספיקות ההיסטוריות שלהם –
נהר הירדן הדרומי הכולל –
כמות מים שיצאה מהכנרת – כ700 מיליון קוב (קשה לדעת בדיוק כי מאזן הכניסות לכנרת השתנה גם לפי מים שנשאבים במעלה הירדן וכו').
הירמוך – 480 מיליון קוב בשנה
נחלי עמק בית שאן – כ-110 מיליון קוב בשנה (אאל"ט זו הכמות של המעיינות אליהם יש להוסיף נגר עילי)
ואדי זרקא שבעבר הירדן (היבוק) – כ60 מיליון קוב בשנה
נחל תרצה – קרוב ל40 מיליון קוב בשנה.

סה"כ – קרוב ל1.4 מיליארד קוב בשנה.
סך הכניסות של מים לים המלח בעבר היה כ1.75 מיליארד קוב.
הרוב הגדול כבר לא מגיע לשם.

בעבר היה איזון בין כמות המים הנכנסים, כאמור, כ1.75 מיליארד קוב בשנה, לבין האידוי שהיה דומה.
בשנה שבה נכנסו יותר מים/התאדו פחות – המפלס עלה מעט ושטח הפנים גדל. בשנה בה נכנסו פחות מים/התאדו יותר – המפלס ירד ושטח הפנים קטן.
כך היה גם בתקופות גשומות/שחונות. כשמדברים על תקופה של עשרות/מאות שנים שהיו ככלל גשומות/שחונות מהרגיל השינוי היה משמעותי יותר ושטח הים השתנה משמעותית.
השינוי המשמעותי ביותר היה האם המפלס גבוה או נמוך מ401-. הסיבה היא שזה גובה קרקעית האגן הדרומי.
ז"א – עד הפלס הזה ירידת שטח הים היתה הדרגתית עם ירידת המפלס. ברגע שהמפלס ירד מ401- כל האגן הדרומי התייבש ושטח הים קטן משמעותית.
והיו לכך תקדימים הסטוריים.
אולי רמז לכך יש במלחמת 4 ו5 המלכים בספר בראשית שם כתוב שנערכו למלחמה אל "עמק השידים הוא ים המלח". משמע – נערכו למלחמה בעמק (לא בים) שידוע לקורא כ"ים המלח". בתקופת המלחמה זה היה עמק. בשעת נתינת התורה – ים.

השינוי במפלסים בין תקופות שונות הגיע לכמה עשרות מטרים. בשיא אנחנו מכירים מפלסים של 370- ובשפל האגן הדרומי התייבש משמע – ירדנו מתחת ל400- (כנראה שלא הרבה מדי כי כשהאגן יבש האידוי נמוך בהרבה ולא נראה שהיתה ירידת מפלס משמעותית בתקופה זו ששטח הים קטן).
{בהקשר הזה מומלץ מאוד להרחיב במאמר של הפרופ' יואל אליצור ו- עמוס פרומקין בגיליון על אתר יב בו הם מתחקים אחרי מפלסים היסטוריים תוך עיון במקרא מחד ובגיאולוגיה וגיאומורפולוגיה מאידך).

לעומת זאת השינויים כיום חורגים מכל מה שמוכר בהיסטוריה. מפלס ים המלח הגיע בסוף שנות ה-70 ל401- בו האגן הדרומי מתייבש.
מאז, בכ40 שנה המפלס ירד בעוד קרוב ל35 מטר. בשנים האחרונות ירידת המפלס היא בשיעור של כ1.3 מטרים בשנה, כל שנה.
זה יוצר שינויים נופיים משמעותיים ובחלקם הרסניים.

בפוסטים הבאים נרחיב על מאזן המים (כניסות מול יציאות) בים המלח כיום, על הגורמים לירידת המפלס, איך מפעלי ים המלח קשורים ולבסוף גם על הפתרונות האפשריים השונים.

גשמים, כנרת, נחלים ומפלסים – חלק 2

21/02/2021 moshe128

בשבוע שעבר התחלנו במשפט "החורף עד עכשיו לא ניפק מערכות גשם משמעותיות שמובילות לזרימות חזקות לכנרת.".
אז השבוע זה קרה, חלקית.
המערכת אמנם משמעותית והמפלס עלה ב21 ס"מ ב5 ימים.
בכנרת נמדדו 82 מ"מ גשם – שזה 8.2 ס"מ. כמות גבוהה אבל הרבה פחות מ21ס"מ.
אז המערכת ניפקה זרימות שהעלו את המפלס. אבל העליות הגדולות באמת מתרחשות אחרי רצף מערכות.
בשנה שעברה למשל נרשמה עלייה של 23 ס"מ ב…יממה אחת.

אז מה מעלה כל כך משמעותית את המפלס?

ככלל ברמה השנתית יש 5 מקורות שמוסיפים מים לכנרת –
נהר הירדן
נחלי הגולן שזורמים ישירות לכנרת
נחלי הגליל שזורמים לכנרת
גשם ישיר
מי מעיינות שנובעים בתוך הכנרת.

מי מעיינות מספקים כמות קטנה יחסית.
גשם ישיר – לעיתים עשוי להיות משמעותי אבל מוגבל בהיקפו. גם אם יש יום גשום במיוחד של 80 מ"מ גשם על הכנרת זה מגיע ל8 ס"מ עלייה. אז איך מגיעים ל23 ס"מ ביממה אחת כפי שנמדד ב9.1 שנה שעברה?

הזרימה בירדן ובשאר הנחלים

כאן אנחנו מגיעים לזרימה בירדן ובשאר הנחלים.
כאן גם יום של 50-100 מ"מ מרחבית (כמו ב9.1.2020) יכול לתת אימפקט הרבה יותר משמעותי.
הסיבה היא שהכנרת מקבלת מים לא רק ממה שיורד עליה אלא גם מאגן הניקוז שלה שגדול בהרבה בשטחו (וגם כולל אזורים גשומים יותר – בכנרת יורדים בשנה 400 מ"מ גשם, בצפון הגולן ובהר מירון כ1000 מ"מ).
ה"בעיה" – בניגוד לגשם ישיר שמגיע כולו לכנרת גשם באגן הניקוז לא מגיע במלואו. הגשם צריך להיספג באדמה, להרטיב את העצים ואת העשבים ועוד. ורק לאחר מכן מה שמגיע לאדמה כשהיא ספוגה, יזרום בנחלים בואכה הכנרת.
כשמגיעה מערכת גשם על אדמה ספוגה הנחלים שוטפים יותר בקלות. המערכת שבה עלתה הכנרת ב23 ס"מ ביום הגיעה אחרי כ250-400 מ"מ בחודש באגן הניקוז של הכנרת כולל גשם שהרטיב עוד את האדמה כמה ימים לפני. כתוצאה מכך הזרימות התגברו מהר מאוד.

בשעה מסויימת באותה יממה אלו היו נתוני הספיקות בנחלים העיקריים שנכנסים לכנרת. כל הנתונים בקובים לשנייה.
צלמון 23.4
עמוד 48.6
דליות 29.5
יהודיה 79.4
משושים 96
הירדן גשר הפקק 131.1
סה"כ – 408 קוב שנכנסים לכנרת כל שנייה!
19.5 קוב לשנייה במשך יממה מעלים את הכנרת בס"מ.
408 קוב לשנייה זה קצב של 21 ס"מ ליום רק ממקורות אלו מלבד גשם ישיר, נחלים נוספים כמו סמך וכו'.
אז אמנם לא היו את נתוני השיא האלו במשך יום שלם אבל היו כ12 שעות של מעל 300 קוב לשנייה מהנחלים.
300 קוב לשנייה זו כמות אדירה שמעלה את הכנרת בסנטימטר כל שעה וחצי.
עכשיו ניתן להבין יותר איך הכנרת עלתה ב23 ס"מ ביממה.

כמה הערות לסיכום

הספיקות האלו היו בחלקן היסטוריות. נחל דישון שלא הובא כאן כי הוא חלק מהספיקה בירדן ניפץ את שיא הספיקה המדודה כמעט פי 2 – מ34 קוב לשנייה ל66.
נחל עמוד הגיע ל60 כשהשיא הוא 78.
הנתונים ליממה היו יכולים להיות אפילו גבוהים יותר. ב9-10 שעות הראשונות של היממה הכנרת עלתה בכ3 סנטימטר. אחר כך ב15 שעות עלתה בכ20. הסיבה היא שהגשמים התחילו בבוקר ולקח זמן עד לזרימות משמעותיות. נתוני השיא ל24 שעות היו גבוהים אפילו יותר.
כל העלייה הזאת התרחשה כשחלק גדול מהנחלים זרמו למאגרי הגולן. מאגרי הגולן פרוסים לאורך הנחלים ורק אחרי שהם מתמלאים המים ממשיכים לנחלים.
בשנים גשומות הם מתמלאים במהלך החורף וזו סיבה נוספת לכך שבחציו השני של החורף, לרוב, העלייה מהכנרת מואצת יותר. העלייה שעליה כתבנו התרחשה גם בלי התרומה הזאת.

אז מה המצב השנה?

השנה העלייה בכנרת יותר מתונה. אמנם כמות המשקעים עד כה עולה על הממוצע לתקופה אבל לא נוצר רצף משמעותי של מערכות גשם שיאיץ את הזרימה בנחלים. ובכל זאת – הירדן הגיעה לספיקה מכובדת כך שגם כמה ימים אחרי מערכת גשם הספיקה עוד עומדת על 30 קוב לשניה. השלג שנמס מוסיף לזרימות. מאגרי הגולן מלאים במצטבר בכ80-90 אחוז כשיש כאלו, למשל מאגר דבש, שכבר עלו על גדותם וגולשים לכנרת. אז גם השנה הכנרת מקבלת נפח משמעותי של מים.

מצב הכנרת היום – 21.2

אז הכנרת תתמלא השנה?
ומה עם ים המלח?

בפוסט הבא..

מפלס הכנרת – 21.2.2021 – האם סכר דגניה יפתח?

21/02/2021 moshe128

מה יותר מתאים אחרי מערכת גשם (ושלג) משמעותית מאשר לבדוק את מפלס הכנרת?
האמת שלצאת לסקי אבל זה לא התאפשר לי אז… נבדוק את מצב המפלס.

מפלס הכנרת עומד היום על -209.365 שזה 56.5 ס"מ פחות מהקו האדום העליון.
עלייה של 7 ס"מ בסוף השבוע וסך הכל 21 ס"מ מתחילת המערכת ביום שלישי.

לשאלת השאלות – האם ייפתח סכר דגניה?
התשובה הברורה היא – אין לדעת…
אבל יש דרכים לשער..

עיקר הזרימה לכנרת מגיעה מנהר הירדן. בין מערכות גשם שאר הנחלים שנכנסים לכנרת מגיעים לספיקות נמוכות ורק הירדן ממשיך בספיקה משמעותית. ככל שהזרימה יותר גבוהה זה אומר שגם נכנסים כעת יותר מים לכנרת וגם נקודת הפתיחה למערכת הגשם הבא גבוהה יותר.

הספיקה בירדן עומדת כעת על 32.2 קוב לשנייה. קצב של תוספת בסך 1.6 ס"מ ליממה במפלס הכנרת. הספיקה הזאת מעט גבוהה יותר מהתאריך המקביל בשנה שעברה אבל אנחנו אחרי מערכת גשם ובמגמת ירידה אז אפשר לומר שמצב הירדן די מקביל לשנה שעברה.

בשנה שעברה החל מה21.2 ירדו 161 מ"מ גשם לעומת ממוצע של כ141. משמע – המשך מעט מעל הממוצע. ספיקת הירדן היתה דומה לעכשיו ומאגרי הגולן מלאים מה שמוסיף זרימות לכנרת, במיוחד בעת מערכות גשם.
עם הנתונים האלו הכנרת עלתה 93.5 ס"מ עד שהתחילה הירידה הקיצית.

אז אין לדעת כמה גשם עוד יירד ויש משתנים נוספים כמו פיזור הגשמים, כמות השאיבה ועוד.
אבל אם ניקח את שנה שעברה בה ירדה מה21.2 עד סוף העונה כמות משקעים שגבוהה במעט מהממוצע והכנרת עלתה 93.5 ס"מ ניתן לומר שבהינתן כמות גשמים ממוצעת עד סוף עונת המשקעים, ואפילו מעט מתחת, הכנרת תעלה למעלה מ56.5 ס"מ. וכדי שזה לא יקרה ונחרוג מהקו האדום העליון – יפתחו את סכר דגניה.

שלג בצפון הגולן!!

17/02/2021 moshe128

מערכת חורפית משמעותית פוקדת אותנו מאתמול אחרי הצהריים והתמונות הראשונות (מלבד החרמון…) מגיעות כרגיל מצפון הגולן.

השלג נערם בגולן החל מסביבות ה800 מטר גובה. הגולן מתייחד באזורים נרחבים של 1,000 מטר ומעלה, רחוק מהים, תנאים מעולים להיערמות שלג.

באלוני הבשן מגיעים ל970-980 מטר ונערם שם שלג משמעותי

קר? לא אם תשאלו את נעם סן, חובב חורף במעשים

צפונה משם, במרום גולן בגובה של 1,000 מטר

צילם: עמיחי זליגר

צילם: אחיק דור

גם במרום גולן יש מי שלא מתרגשת מקור, חובבת חורף במעשים

מי שעוד מנהל שגרה גם בשלג זו חברת "רמה", חברת האוטובוסים המקומית שמסיעה את תושבי הגולן בחום, בקור, וגם בשלג

ונסיים בישוב הגבוה בארץ – מג'דל שמס שבמורדות החרמון

צילם: אסאד סבאג

עובדות על החרמון – חלק 2

17/02/2021 moshe128

לחלק 1 –

https://elhateva.com/בחרמון-ירד-שלג/

לפני כמה שעות התחילה מערכת שעתידה להיות על פי התחזיות המושלגת ביותר ב6 השנים האחרונות.
לכבוד השלג – פוסט המשך על ההר המושלג בישראל – החרמון.

8. האזור שבו נמצא החרמון הוא הרי מול הלבנון. רבים חושבים שהחרמון הוא חלק מרמת הגולן אבל זה לא נכון החרמון הוא הר והגולן – רמה. רמת הגולן היא רמה בזלתית שעליה תילי געש. החרמון הוא הר שעשוי מסלעי גיר.

9. החרמון מתחת לפני הקרקע חלול מאוד ומלא בתופעות קארסטיות. הגשם שיורד והשלג שנמס לא מוסיפים הרבה זרימות בנחלים אלא מחלחלים ברובם הגדול מתחת לאדמה. בהמשך אנחנו מקבלים את המים האלו במעיינות הבניאס והדן.

9. בהמשך לסעיף הקודם – חלק גדול מהשלג לצערנו לא נמס ומחלחל אלא מתאדה ולא נשאר במשק המים.

10. החרמון הוא המקום הגשום ביותר בארץ, בפער גדול. בגליל העליון כמות המשקעים נושקת ל-1000 – כ960 במצפה חרשים וכמות דומה במרומי הר מירון. בצפון הגולן הכמויות דומות. ובחרמון? יותר מ-1,500 מ"מ גשם בשנה.

11. המגורים בחרמון קשים למדי, בודאי בימי קדם. לכן ישבו בו עמים/שבטים שגרו דווקא במקומות השוממים. בעבר – היטורים שישבו בחרמון ובצפון הגולן. בתקופה הקרובה יותר אלינו ישבו במרחב הזה הדרוזים, כפי שישבו בעוד מקומות קשים למגורים כמו הכרמל והגליל העליון. טוב, תכלס הם הרוויחו את המקומות הכי יפים.

12. כיום יש על החרמון הישראלי 4 ישובים – עין קיניא, נווה אטי"ב, נמרוד והישוב הגבוה בארץ – מג'דל שאמס.

13. החרמון נכבש במלחמת ששת הימים ללא קרב. עם סיום הקרבות נשלח מסוק של חיל האוויר למקום. כשבאו לחתום על הסכם הפסקת האש בדקו עד לאיפה הגיעו הכוחות ובחרמון היו חיילים ישראליים וכך נקבע שהוא יהיה בידינו.

14. במלחמת יום כיפור כמובן שהסיפור היה קשה בהרבה. עם תחילת המלחמה כוחות קומנדו סוריים השתלטו על מוצב החרמון, לקחו בשבי את החיילים במקום ותפסו את המפות של כל הגזרה. רק ביום האחרון למלחמה כבשו חיילי גולני מחדש את מוצב החרמון בקרב עקוב מדם בטיפוס עד קצת מעל אתר הסקי המוכר לנו. ברגל, לא ברכבל.

15. בגלל גובהו הרב, הרבה מעל כל מקום אחר בישראל, יש בחרמון לא מעט מינים "אנדמיים" – ניתן לראותם בארץ שלנו רק שם.

16. בין מיני הצומח שתפוצתם בארץ היא רק החרמון יש את האלון השסוע ואלון הלבנון.

17. בחרמון חי גם הצפע החרמוני, אחד מ9 מיני הנחשים הארסיים בישראל. החרמון הוא המקום היחיד בארץ בו אפשר למצוא אותו.

18. מין נוסף שהתקיים רק בחרמון עד שנעלם מהארץ הוא הסנאי הזהוב. כן כן, החיה החמודה הזאת. למה "נעלם" ולא נכחד? חלק גדול מהחרמון הישראלי הוא שטח צבאי שאסור בכניסת מטיילים. ייתכן שהסנאי עוד נמצא במרחבי הרכס וחסרות רק תצפיות. ייתכן כמובן גם שנכחד אבל קשה לאשש את זה.

19. עד לפני מעט יותר מ-100 שנה חי בחרמון בעל החיים הגדול ביותר שחי בטבע בישראל (לא כולל הג'מוסים שהובאו לארץ במהלך השנים ואינם חיה "טבעית" בארץ) מאז התקופה הצלבנית – הדב החום הסורי. הפרט האחרון שלו ניצוד באזור מג'ל שמס ב-1917.

גשמים, כנרת, נחלים ומפלסים

12/02/2021 moshe128

החורף עד עכשיו לא ניפק מערכות גשם משמעותיות שמובילות לזרימות חזקות לכנרת. ובכל זאת – הכנרת רק 78.5 ס"מ מתחת לקו האדום העליון. רק לפני קצת יותר משנתיים לעומת זאת היינו כ20 ס"מ בלבד מהקו השחור ו1.66 מטר *מתחת* לקו האדום התחתון.

אז איך הגענו למצב כזה טוב בתוך שנתיים בלבד?

נתחיל בכמה דברים שבבסיס העניין.
קודם כל – מפלס הכנרת בשנים האחרונות מושפע מאוד מכך שאין כמעט שאיבה כתוצאה ממשק מים שמבוסס על התפלה למי שתייה ומים מושבים לחקלאות.
בשנה האחרונה התגברו השאיבות, אך לפניה שאבו מעט מאוד למוביל הארצי.
ואמנם שאבו מעט מאוד למוביל הארצי.אבל גם אז לא היה מדוייק לומר שאין כמעט שאיבות מים.
ראשית – שואבים בשביל הירדנים.
בנוסף – יש שאיבה לתושבי האזור.
יש הזרמה לירדן הדרומי שאחר כך נשאבת לחקלאות בעמק.
יש מים שנשאבים במעלה הירדן וכלל לא מגיעים לכנרת.
ויש את מאגרי הגולן.
כל אלו ביחד גורעים מהכנרת כ200 מיליון קוב בשנה. זאת לעומת כחצי מיליארד, אולי מעט יותר, לפני מפעלי ההתפלה. בשנה האחרונה כבר עלינו לכ300-350 מליון קוב שנגרעים מהכנרת מכלל המקורות.
אז – שואבים, אמנם הרבה פחות אבל יש מים שנגרעים מהמאזן הכולל בכמות לא מבוטלת.

אז מה קרה בשנתיים הקודמות?

מה קרה בשנתיים הקודמות שהביא אותנו למצב בו אנחנו כל-כך קרובים לקו האדום העליון, למרות פתיחת חורף מעוטת זרימות?
נתחיל כמה שנים לפני.
את חורף 2013 סיימנו כשהכנרת כמטר מתחת למפלס העליון. מדינת ישראל אפילו ניצלה את הסעיף שמותר לה להפחית את כמות המים שהיא קונה ממפעלי ההתפלה כי חשבו שלא צריך.
אחריו התחילו 5 שנים רצופות של כמות משקעים שנעה בין נמוכה לבצורתית באגן ההיקוות של הכנרת. רצף חסר תקדים מאז שיש תיעוד מסודר (1926).
בסיומן, למרות השאיבה המאוד מופחתת, הכנרת הגיעה קרוב מאוד למפלס הכי נמוך אי פעם שמהווה גם את הקו השחור. בתחילת חורף 2018/19 מפלס הכנרת היה 214.66- (הקו השחור עומד על 214.87-).

ואז הגיע חורף מבורך. מאוד.
כדי להבין כמה הוא היה מרשים נכיר מושג שנקרא 'זכרון הידרולוגי'. המושג הזה אומר בעצם שהטבע 'זוכר' כביכול את החורפים הקודמים. זה בא לידי ביטוי במפלס המעיינות, במאגרים, בגובה מי התהום וכו'.
בתחילת חורף 2019 כל המפלסים היו נמוכים מאוד. זה אומר שגם כשכבר התחילו לרדת גשמים הם היו צריכים קודם כל לקזז את הפער מהשנים הקודמות לפני שתירשם עלייה בזרימה במעיינות ומשם לנחלים.
ז"א – לא רק שמפלס הכנרת היה נמוך מאוד בתחילת החורף הקודם גם הנחלים שמהם המפלס ניזון ובעזרתם הוא יכול לעלות לא היו במצב טוב.

אבל החורף ההוא היה כל כך ברוך גשמים שכבר באמצע ינואר נרשמו זרימות משמעותיות מאוד, כל מאגרי הגולן שהיו ריקים בתחילת החורף התמלאו והכנרת קיבלה דחיפה מאוד משמעותית. יחד עם השאיבה הנמוכה ולמרות המצב הקשה בתחילת השנה ההיא, הן של המפלס והן של המעיינות, הכנרת עלתה ב3.47 מטר בחורף אחד.
המפלס הגיע עד 211.18-, 1.82 מטר מעל הקו האדום.

יתרה מזאת – המפלס התחיל לרדת רק בתחילת יוני ככה שהיו לו פחות חודשים לרדת.
בנוסף – שאבו מעט מאוד מהכנרת.
בנוסף – בקיץ 2019 הזכרון ההידרולוגי בא לטובתנו – מכיוון שהיה חורף גשום מפלס המעיינות היה גבוה בסיומו וכך זרמו יותר מים אל הכנרת בקיץ.
הכנרת ירדה בקיץ ב71 ס"מ בלבד לעומת ממוצע של כמטר וחצי+
מה שהיה באמת מרשים זה לראות שהכנרת לא רק יותר מלאה אלא גם יותר יפה. המים הרבה יותר צלולים.

איך התחיל החורף הקודם?

את החורף הקודם כבר התחלנו גם במפלס גבוה הרבה יותר (211.90-) וגם עם זכרון הידרולוגי טוב בהרבה.

אז אמנם נובמבר שעבר היה יבש מאוד והמפלס החל לעלות רק בדצמבר אבל מאז ירד הרבה גשם. הרבה מאוד.
כבר במהלך השליש הראשון של ינואר כל הגרעון קוזז והגענו ל150-170 אחוז מהממוצע לתקופה.
עד ה9.1 הכנרת עלתה ב-80 ס"מ כולל 23 ס"מ ביום אחד כשהממוצע לכל עונת המשקעים הוא כמטר וחצי, רובם בחציה השני. את החורף הקודם סיימנו עם עוד עלייה מרשימה מאוד במפלס הכנרת – קצת יותר מ3 מטר.

החורף הקודם (2020) אמנם היה גשום אבל לא פי 2 מחורף ממוצע. אז מה הביא לעלייה הכל-כך גדולה?
שילוב של מפלס מעיינות גבוה כבר בתחילת החורף, הרבה משקעים ורציפות של המשקעים יצרו זרימות מכובדות מאוד.
קצת בדומה לפקקים בכביש – התוספת של כל אחוז מעלה את הזרימות בצורה יותר משמעותית. זאת מכיוון שרק משלב מסויים מתחילות זרימות וברגע שיש זרימה ואדמה ספוגה כל תוספת של מים זורמת הרבה יותר בקלות.
כך למשל בחורף עם 20% משקעים מעל הממוצע הזרימות בנחלים יגדלו בשיעור משמעותי בהרבה.

אלו היו 2 החורפים הקודמים שהביאו לכך שאת החורף הנוכחי התחלנו במרחק של 1.2 מטר בלבד מהקו האדום העליון של הכנרת.

החורף הנוכחי פחות מרשים עד כה. אמנם כמות המשקעים שירדה עד כה באגן הכנרת די תואמת לתקופה אבל פיזור הגשמים לא היה מיטבי.

אז האם יש סיכוי שעוד השנה סכר דגניה יפתח?
כמה מים זורמים בנחלים במערכות גשם טובות ואיך זה משפיע על המפלס? והאם זה יכול לעזור לים המלח?
כל זה בפוסטים שיפורסמו בשבועות הקרובים.

מזבח יהושע בהר עיבל

10/02/2021 moshe128

זאת תמונה מהיום באתר מזבח יהושע בהר עיבל.

ניתן לראות בתמונה בסימון הצהוב את מתחם המזבח. מתחם בצורת כף רגל. כמותו התגלו גם בבקעת הירדן. מתחמי הרגליים אלו מתחמים מקודשים שמשמשים, ובכן, ל"עלייה לרגל".
כ10% לערך מתוך החומה החיצונית הזאת נהרסה.
למעלה בסימון הכחול נמצא אתר המזבח.

עובדות על אתר המזבח –

המקום התגלה לראשונה ב-1980 במסגרת סקר הר מנשה שערך אדם זרטל.
אדם זרטל לא חיפש עדות למזבח על הר עיבל, פשוט כי לא חשב שיש מהימנות הסטורית לסיפור התנכ"י.
לפניו דווקא רבים חיפשו. מוקד החיפוש היה אזור פסגת ההר או לכיוון דרום כך שניתן לראות את הר גריזים.
כל החפירות בהם ניסו לזהות את המזבח העלו חרס. ז"א – חרסים לא מהתקופה הנכונה…
למה דווקא לכיוון הר גריזים? בגלל החיבור של מזבח הר עיבל ומעמד הברכה והקללה על ההרים גריזים ועיבל כפי שמופיע בספר יהושע, פרק ח פסוקים ל-לה. בספר דברים הציוויים מופיעים בסמיכות אך לא במחובר.
האתר שגילה אדם זרטל נמצא מצפון לפסגה, כ150 מטר נמוך ממנה. ממנו רואים את הר כביר, הר טמון, ג'בל חורייש, אך לא את הר גריזים.
במסגרת הסקר נחשף אדם זרטל לאלפי אתרים. מדוע בחר לחפור דווקא את האתר הזה?
בעיקר – כי הוא היה נראה שונה. ולכן גם מעניין. לא נראה כמו ישוב מצד אחד אך גם לא כמו מתקן חקלאי. אז מה בכל זאת יש בו? את זה אדם זרטל רצה לגלות.
התחילו לחפור וניתחו את הממצאים. ממצא החרסים – חד תקופתי, ברונזה מאוחרת. מחצית שנייה של המאה ה13 לפני הספירה. מבנה – מלבני. קודקודים לכיוון 4 רוחות השמיים. במבנה גם אבנים שמונחות באלכסון כלפי חלקו העליון. עצמות של חיות – שרופות. במקום התגלו גם 2 חרפושיות מתרופת רעמסס השני – מלך מצרי מהמאה ה13 לפני הספירה שהיה חזק ובסוף ימיו מתוארת בריחת עבדים.
את העצמות שולחים למעבדה שמזהה אותם כ99% חיות כשרות. 90% – כשרות להקרבה של בעלי חיים עד גיל שנה.
פונים לאיש מקצוע בתחום השרטוט שישרטט לאור הממצא את המבנה המלא. הוא משרטט.
חוזרים אחרי יום חפירות למדרשת שומרון ומראים את הממצאים. לפתע מנהל המדרשה צבי קניגסברג קם נסער ויוצא מהחדר.
אחרי 5 דקות הוא חוזר ובידיו משנה מסכת מידות (בה מפורש על מידות המקדש) עם פירוש של הרב פנחס קהתי. יש שם שרטוט של המזבח מבית המקדש. דומה להפליא למבנה שהתגלה בהר עיבל.
בינגו! אומרים לעצמם הנוכחים. גילינו מזבח, על הר עיבל, מאה 13 לפני הספירה, משמע – ימי יהושע לפי התארוך המקובל. אבל…
מה עם הר גריזים? למה לא רואים אותו?
אומר אדם זרטל – הר גריזים שאנחנו מכירים, בו שכנה בתקופה ההלניסטית העיר השומרונית הרגריזים (כך, במילה אחת), הוא לא הר גריזים התנכ"י. את הר גריזים התנכ"י נזהה על הר כביר.
דעה אחרת – יש 2 מעמדות. האחד – הברכה והקללה על הר גריזים והר עיבל, השני – המעמד במזבח בהר עיבל, על חלק שונה של ההר. התיאור ביהושע לפיכך הוא מעין תקציר. את הפירוט המלא רואים בספר דברים.
אז למה דווקא במיקום הזה על ההר? אומר הרב יואל בן-נון – הציווי הוא "ביום עוברכם את הירדן". את הירדן חצו ביריחו אבל רשום שהמים נעצרו "הרחק מאדם העיר". אדם העיר היא – דמיא. מוכר לנו כגשר אדם. גשר אדם נמצא באזור השפך של נחל תרצה. מי שחוצה משם יכול ללכת דרך נחל תרצה ולהגיע הישר אל מתחת למזבח. ממש בתוך כמה שעות.
במקום יש גם מעין "אמפי" טבעי שיכול להכיל מאות אלפי אנשים.
האם התיאור שהצגתי מקובל על כל החוקרים? כמובן שלא… לכלל הטיעונים לא אכנס בבמה הזאת. רק נאמר שהטענה שיש שם מתחם ישראלי מקודש נראית בעיני משכנעת יותר מהטענות שכנגדה. הטענה על מזבח יהושע מטבע הדברים קשה יותר להוכחה ודורשת התגברות על כמה שאלות. מצד שני – הטענה לצירוף מקרים של אתר מקודש, עם הקרבה לפי ההלכה היהודית, מהתקופה המתאימה ובמיקום שמופיע בתנ"ך – נראית קשה.
בין כך ובין כך – יש פה אתר הסטורי יהודי, ממש מראשית ימי עם ישראל, עם ממצאים לקיום מסורות מתקופה מאוד קדומה.

עינות פשחה – פנינה נפלאה על חוף ים המלח

05/02/2021 moshe128

מעיינות שכבה נפלאים בלב המדבר.
3 בריכות נפלאות והמוני עצי אשל, דקלים ועוד. נווה מדבר של ממש.

השמורה היתה בעבר על חוף ים המלח. המטיילים היו מתרחצים במעיינות ומיד נכנסים לים המלח. עם השנים מפלס ים המלח הלך וירד והים הלך והתרחק. גם המעיינות נדדו מזרחה עקב לחצים שונים עם נסיגת הים אך לא בקצב של התרחקות הים וכיום זה עדיין אתר מעיינות יפהפה אבל כבר לא על חוף ים המלח.

באזור – שמורת עין גדי עם הנחלים דודו וערוגות, נחל אוג ועוד.
נקודת עניין נוספת – כקילומטר מדרום לשמורה, על כביש 90, 2 פסים שחורים שסומנו על ידי קרן המחקר הבריטית הPEF ומראים את גובה המפלס ב2 מועדים בסוף המאה ה19. הפסים ממזרח לכביש (צד ימין לנוסעים דרום) מה שאומר שכביש ים המלח של היום היה באזור הזה חלק מהים בסוף המאה ה-19.

האתר של רשות הטבע והגנים. כניסה בתשלום. חינם לבעלי מנוי מטמון.

מצדה ועין גדי – חבלי ארץ שהגיעו לידינו בזכות איש אחד

05/02/2021 moshe128 תגובה אחת

השלט הזה ניצב בכניסה לאחד המעלות היפים (והקשים) בארצנו – מעלה צרויה.

אז על איזה גבול מדובר?
נתחיל מההתחלה…

תוכנית החלוקה קבעה שמערב ים המלח יתחלק בין המגינה הערבית שהיתה אמורה לקום לפי התוכנית ובין המדינה היהודית. למעשה שדרת ההר המרכזית (יהודה ושומרון) היתה אמורה להיות חלק מהמדינה הערבית כשרצועה צרה בדרום מזרחה, מים המלח ומערבה, יהיה חלק מהמדינה היהודית.

לקראת סיום הקרבות יצא לדרך מבצע עובדה שסיים למעשה את המלחמה. ידוע סיפור כיבוש אילת, אום רשראש, עם סיום המבצע.
כחלק ממבצע עובדה נערך "מבצע יצוב" שכשמו – נועד לייצב את גבול המדינה. שמריהו גוטמן, ארכיאולוג וסייר, הבין לפתע שהמלחמה עומדת להסתיים ואין כל תוכנית לכיבוש מדבר יהודה – כולל מצדה ועין גדי.

שמריהו גוטמן פנה ליגאל אלון שהיה מפקד חזית הדרום ושאל אותו לגבי כיבוש המדבר באומרו שלא יתכן כיבוש אילת בלי כיבוש מצדה ועין גדי. יגאל אלון שאל "מה הקשר"? בתגובה ענה לו שמריהו גוטמן בנאום על חשיבות המדבר וערכו כחלק מארץ ישראל. יגאל אלון ענה שזה לא בתוכניות ולא כחלק מהתגובה. שמריהו גוטמן לא ויתר ואמר לו – אענה לך כגנרל – אתה שולח כוחות לאילת, ומה עם העורף? כששולחים כוחות לכיוון אחר צריך לשלוח גם לכיוון השני להגנה. ואם הייתי במקום הירדנים הייתי תוקף את הכוחות שפונים לאילת מכיוון עין גדי. אמנם היה ברור לשניהם שאף ירדני לא יתקוף מכיוון עין גדי אבל זה היה אחלה תירוץ לצאת למבצע. יגאל אלון שאל – אתה רוצה לעשות את זה? להגן על העורף? שמריהו כמובן ענה שכן. יגאל אלון החביר אותו לפלוגה מחטיבת אלכסנדרוני. שמריהו הצטרף אליהם כסייר.

לא היה כל מידע מודיעיני על כמות הכוחות, אם בכלל, שיצפו להם. היה ידוע שיש בדווים במקום. ההתארגנות למבצע היתה בלילה שבין ה8 ל9 במרץ. הספינה הועמסה בציוד במשך הלילה. בין היתר הצטיידות לשהייה ממושכת במקום שייכבש. לקראת הבוקר, מתוך ידיעה שהירדנים צופים על סדום, כוסתה הספינה ועגנה. בלילה שבין ה9 ל19 במרץ יצאו להפלגה. היה אתגר לזהות איפה חוף עין גדי בחשכה. זיהו אותו לפי אורות שהיו במקום, יתכן של בדויים, שחנו סמוך לנאת המדבר.

הלוחמים החלו מטפסים כשהיעד הוא – המצוקים שמעל הנחלים דוד וערוגות. מי שנמצא במצוקים חולש על השטח כלפי מטה וערוך גם כלפי רמת המדבר שמערב. הלוחמים עברו את מעיין עין גדי. כל מי שטייל במעלות במדבר יהודה יודע שהטיפוס בהם לא קל גם כיום, כשידוע היכן השבילים והם מסומנים. איך הולכים בלילה? מחפשים לפי הגללים. אם אלו גללי צאן – זה לא עוזר. אם הלו גללי חמורים ופרדים זה טוב. כי הם הולכים רק בשבילים. כשמגלים את הגללים שלהם יודעים שזה שביל שבו הם הולכים, ואיתם גם בני אדם. בשלב מסויים נראו אורות. האם אלו אורות של הבדווים? כמה לוחמים נשלחו קדימה וחזרו עם התשובה – אלו גחליליות. העלייה נמשכת. עלייה במדרון התלול של מצוק ההעתקים תמיד מאתגרת. על אחת כמה וכמה עם תיקים וציוד רב על הגב, לילה אפל, סגרירי וגשום.

כך ממשיכים ללכת, שעה וחצי עלייה מהמעיין. ואז מורגש אוויר אחר, אוויר פסגות. עדות לכך שהגיעו למעלה. לפתע נשמעים קולות. מטושטשים כך שאפילו לא ברור באיזו שפה. 2 לוחמים נשלחו קדימה וחזרו מחויכים – אלו לא אנשים, אלה חרחורי הגמלים שמחכים לאור כדי לרדת לשתות ממי המעיין.

עם בוקר ה10.3 ראו החיילים את הנוף המדהים. הם למעלה ומתחתיהם ערוצי הנחלים דוד וערוגות, בהמשך ים המלח ומולם הרי מואב. הדגל מונף וטלפון השדה מותקן. עולים בקשר "מתחנת מצדות עין גדי אל המרכזיה בעין גדי העברית". בתגובה עונים לו "די עם המליצות, בואו למטה, יש בעיות". אילו בעיות יכולות לצוץ? החיילים שהיו למטה נתקלו ב13 בדואים וריכזו אותם בנקודה אחת. ואז אחד מהם שואל – איפה שמריה? איך הוא יודע על שמריה? האם יש פה דליפה מודיעינית בקנה מידה משמעותי? שמריהו מסיים את הירידה, פוגש בבדואי ושניהם מתחבקים בהתרגשות. הבדואי מסביר שללכת בלילה חשוך ולהשתלט על כל הנווה בשקט בלי שאפילו הם הרגישו זה יכול רק אחד – הסייר שמריה שמוכר לי מטיוליו הרבים באזור

10.3.1949 – מלחמת העצמאות מסתיימת כשבאותו יום נכבשים עין גדי ולמעשה כל אזור דרום ים המלח וכן אום רשרש, אילת.קו הגבול נקבע כך שנאת עין גדי בידי ישראל. ואחרי נאת עין גדי? עובר הגבול.
המטיילים מגיעים למדבר יהודה. נאת עין גדי היא אחת הנקודות המשמעותיות ביותר. אבל זהו אזור גבול. אז מטיילים, אבל חייבים לעדכן על נוכחות בקרבת הגבול שעבר מיד אחרי הבריכות העליונות בנחל ערוגות. מכאן השלט.

ושמריהו גוטמן? הוא אולי האדם היחיד שניתן לזקוף לזכותו הבלעדית סיפוח של חבל ארץ שלם לשטח ישראל.
מקורות – בעיקר מתוך החוברת "מבצע לוט וכיבוש עין גדי בשלהי מלחמת העצמאות" שכתב אבי נבון. הקטע הרלוונטי נמצא באתר של קיבוץ עין גדי.